מבוא
ספר הכוזרי מאת ר' יהודה הלוי (בייחוס זה מפקפקים חלק מהחוקרים), כמו רוב ספרות ימי הביניים,
מקורו ערבי. כך למשל גם מורה נבוכיחם לרמב"ם, וחלק ניכר מספרות
הגאונים. משום מה המקור הערבי נשתכח מלב, בכל מקום פרט לקהילה התימנית, שעד
לאחרונה עדיין היתה דוברת ערבית.
הערבית היהודית דומה לניבים ערביים אחרים מאותה תקופה. הטקסט שלפנינו כתוב
לכאורה בערבית התקנית, אך פה ושם מבצבצות להן "שגיאות"
דקדוקיות (למשל: פלא שך אן ת'ם עמלא מא מרצ'יא בד'אתה). מופיעות
גם מילים בתר-קלסיות, למשל הב.
ספר הכוזרי מכיל דוגמאות רבות של לשון נופל על לשון, כפי שניתן לראות כבר בכותרתו,
כתאב אלרד ואלדליל פי אלדין אלד'ליל. כן מכיל הספר מספר רב של ציטוטים
מהתנ"ך, התלמוד והמדרשים, וכן מקורות נוספים כמו ספר יצירה, המצוטט
כמעט במלואו. רוב הציטוטים הם בעברית, אם כי יש מעט ציטוטים מהתלמוד
בארמית.
כנוהג השגור בערבית היהודית, מילים עבריות משובצות בחופשיות בטקסט
הערבי, בדרך כלל כמלים בודדות אך לעתים כחלקי משפט. לאחר ציטוט קטע
מעברית, לפעמים מופיע הסבר עליו (מעין תרגום) בערבית.
על הטקסט
הטקסט נלקח ממהדורתו המתורגמת של הרב קאפח (הוצאת מכון משנת
הרמב"ם, מהדורה שניה, תשס"א); שני סעיפים חסרים בכתב היד, והרב
קאפח העתיקם מתרגום אבן תיבון (מסומנים באפור).
הטקסט כתוב בערבית באותיות עבריות, כנוהג הרגיל בספרות היהודית. האלפבית
הערבי גדול יותר מזה העברי, ועל כן מתווספות נקודות דיאקריטיות במקרים
הבאים:
- ג מציינת ج, והאות ג' מציינת
غ. לפעמים הגרש מושמט.
- כ' מציינת خ.
- גרש לאחר האותיות ת,ד,צ,ט מקביל לנקודה הערבית.
- ה' מציינת ة, אם כי לעיתים זו מיוצגת ע"י ה
ללא גרש.
עקב קשיים טיפוגרפיים, הנקודות מעל לאותיות הועתקו לגרש
בודד (גרש מייצג גרש מקורי רק על ה בסוף מילה, פרט לקיצור
ע'ה').
כמו כן, יש לשים לב לנקודות הבאות:
- האות ی מיוצגת בדרך כלל ע"י י, למשל עלי עבור
علی (וגם عليَّ). אבל: ירא לצד ירי עבור يرأى.
- המזה המונחת על כורסי נעלמת, למשל סיל עבור سُئِلَ. אבל: גזאיאת עבור جزئيات.
- המזה ללא כורסי מושמטת בדרך כלל, למשל גא עבור جاء.
- תנווין פתחה מצויין כרגיל בערבית, אך בדרך כלל ללא הסימן עצמו; לעתים מופיעים גרשיים, למשל אד'א" עבור إِذًا. לעתים רחוקות מסומן בנון: אד'ן. כן מופיע על תא מרבוטה כנקודה דיאקריטית: דרגה'.
- אליף תלויה מופיעה לפעמים בצורה מפורשת, למשל לאכן (אבל בדרך כלל לכן).
- אליף ממדודה אינה מסומנת, למשל אכ'רה'.
- אליף וצלאית גם היא אינה מסומנת.
- קיצורים מסומנים גם הם בגרש, למשל תע', דהיינו
תעאל, או כ'ק' עבור כמא קיל. יש גם קיצורים בעברית: ע'ה', כלומר עליו השלום.
- יוד דגושה מוכפלת לפעמים, למשל תכ'יילא. לעתים יותר רחוקות גם וו, למשל תקווא.
- לעיתים הכתיב מושפע מעברית, למשל הוא והיא (לצד הו והי),
ומה לצד מא. כן מופיע הלא במקום الا. דוגמה נוספת: סמעו במקום סמעוא.
- מצויות מובאות בעברית — מילים בודדות או ציטוטים
מהתנ"ך.
- שם הויה מובא בד"כ ה', במאמר השלישי ייי. מופיע גם בערבית אללה.
- גימטריה מסומנת כנקודות מעל כל האותיות, למשל כ'ד' סאעה.
דוגמת טקסט
נביא כעת את הפתיחה באותיות עבריות ולאחר מכן באותיות ערביות.
אותיות עבריות
סילת עמא ענדי מן אלאחתגאג עלי
מכ'אלפינא מן אלפלאספה ואהל אלאדיאן ת'ם עלי אלכ'וארג אלד'ין יכ'אלפון
אלגמהור תד'כרת מה קד סמעתה מן חגג אלחבר אלד'י כאן ענד מלך אלכ'זר
אלדאכ'ל פי דין אליהוד מנד' ארבע מאיה' סנה עלי מא שהד וגא פי כתאב
אלתואריך' אנה תכרר עליה רויא כאן מלאכא יכ'אטבה ויקול לה אן ניתך מרצ'יה
ענד אללה לכן עמלך ג'יר מרצ'י וכאן יגתהד גדא פי אלתעבד פי דין אלכ'זר
חתי אנה כאן יכ'דם כ'דמה אלהיכל ואלקראבין בנפסה בניה צאפיה
כ'אלצה. פכלמא אגתהד פי תלך אלאעמאל גא אלמלאך פי אלליל יקול לה ניתך
מרצ'יה ועמלך ע'יר מרצ'י פסבב לה ד'לך אלבחת' ען אלאדיאן ואלנחל ותהוד
אכ'רא הוא וגמהור אלכ'זר.
אותיות ערביות
سئلت عما عندي من الاحتجاج على مخالفينا من الفلاسفة وأهل الأديان ثم على
الخوارج الذين يخالفون الجمهور تذكرت ما قد سمعته من حجج الحبر ألذي كان
عند ملك الخزر الداخل في دين اليهود منذ اربع ماية سنة على ما شهد وجاء
في كتاب التواريخ أنه تكرر عليه رؤيا كأن ملاكا يخاطبه ويقول له إن نيتك
مرضية عند الله لكن عملك غير مرضي وكان يجتهد جدا في التعبد في دين الخزر
حتى أنه كان يخدم خدمة الهيكل والقرابين بنفسه بنية صافية خالصة. فكلما
اجتهد في تلك الأعمال جاء الملاك في الليل يقول له نيتك مرضية وعملك غير
مرضي فسبب له ذلك البحث عن الأديان والنحل وتهود آخرا هو وجمهور الخزر.
תרגום
שאלו אותי אם יש לי מה להשיב למתנגדינו, מהם בעלי חכמה יוונית, בני דתות
שונות, ובני כתות שפרשו (הכוונה לקראים). נזכרתי בסיפורו של החבר, ששהה
אצל מלך כוזר שהתגייר לפני כארבע מאות שנה. בספרי ההיסטוריה מתואר כיצד
הופיע מולו מלאך, והוכיח אותו: כוונתך רצויה לה', אך מעשיך בזויים. מלך
כוזר היה מלומד כה גדול בדתם, עד שהיה מקריב קורבנות בעצמו בלב טהור
ושלם. אך למרות כל מעשיו, היה מתגלה אליו המלאך בלילה ואומר לו: כוונתך
טובה אך מעשיך בזויים. דבר זה גרם לו לחקור את הדתות השונות על כתותיהן,
ולבסוף התגיירו הוא ועמו.
חזור למהדורה.